"רק תעביר את הכסף." כך, פחות או יותר, נשמעה הבקשה שהגיעה אליי לאחרונה. יואב (שם בדוי) רצה למשוך את כל מה שנצבר בקרן הפנסיה של אשתו מיכל, בת 51, כ-1.5 מיליון ש"ח, ולהשקיע אותו בקרן גידור פרטית שהוא עצמו מנהל. הוא ידע שהמשיכה תעלה 35% מס, וראה בזה "דמי יציאה" סבירים. הוא גם הבטיח תשואה של 20% עד 35% בשנה. מבחינתו, התפקיד שלי היה למלא טפסים.
מיכל עובדת כעצמאית, מדריכת טיפוס ספורטיבי. במקצוע שלה נפילה אחת או פציעה אחת עלולות לעצור את ההכנסה. ובשיחה שעסקה כולה בכסף שלה, היא בכלל לא הייתה זו שפנתה.
על הנייר זו פעולה טכנית: טופס, חתימה, העברה. בפועל זו אחת ההחלטות הכלכליות הגדולות שאפשר לקבל לפני הפרישה, וקשה מאוד לחזור ממנה.
השמות ופרטים מזהים שונו כדי לשמור על פרטיות הלקוחות.
525 אלף שקל, עוד לפני שההשקעה התחילה
משיכה של הכסף שמופקד לפנסיה מתוך השכר, וממנו נבנית הקצבה. אצל שכירים: לפחות 6% מהעובד ו-6.5% מהמעסיק. אצל עצמאים, חובת ההפקדה היא 4.45% מההכנסה עד מחצית השכר הממוצע, ו-12.55% על החלק שעד השכר הממוצע. מקרן פנסיה לפני הפרישה, שלא באחד המסלולים שהחוק מתיר, נקראת "משיכת כספי תגמולים מקרן פנסיה לפני הפרישה, שלא באחד המסלולים שהחוק מתיר. הקרן מנכה 35% מס במקור.". המונח לא אומר שהמשיכה פלילית. הוא אומר שהכסף יוצא שלא למטרה שבגללה קיבל הטבות מס, ולכן המדינה גובה אותן בחזרה: הקרן מנכה 35% מס במקור, עוד לפני שהכסף מגיע לחשבון.
במילים אחרות: מתוך 1.5 מיליון, להשקעה מגיעים 975 אלף. כדי רק לחזור לנקודת ההתחלה, הקרן של יואב צריכה להניב כ-54%. כל זה עוד לפני שמישהו הרוויח שקל.
החישוב מניח שכל הצבירה היא כספי תגמולים. בפועל חלק מהכסף יכול להיות הכסף שהמעסיק מפקיד לקרן במקום פיצויי פיטורים, לפחות 6% מהשכר. אפשר למשוך אותו אחרי סיום העבודה אצל אותו מעסיק. בהפקדות של עצמאים אין רכיב פיצויים., כספים שהופקדו לפני מועדים שקבע החוק: אצל שכירים לפני 1.1.2000, ואצל עצמאים בקרן פנסיה לפני 30.4.1997. בתנאים מסוימים אפשר למשוך אותם בסכום חד-פעמי. או רכיב שאי אפשר למשוך, ולכן הצעד הראשון הוא תמיד לפרק את הצבירה לרכיבים בעזרת נתוני המסלקה הפנסיונית.
וזה החלק שקל לראות. היקר באמת לא כתוב בטופס.
מה שלא כתוב בטופס
קרן פנסיה מקיפה היא לא רק חיסכון. היא גם ביטוח. אם מיכל תיפגע ולא תוכל לעבוד, הקרן משלמת לה קצבת נכות חודשית. במקרה פטירה, שאיריה מקבלים קצבה. משיכה של כל הכסף מבטלת את שני הכיסויים האלה: לפי תקנון הקרן, מי שמשך את כספיו, הוא ושאיריו לא יהיו זכאים לקצבה בשל הכספים שנמשכו.
למדריכת טיפוס, שהגוף הוא כלי העבודה שלה, ביטוח הנכות הוא אולי הכיסוי החשוב ביותר בכל התיק. ודווקא אותו היא עמדה לבטל.
ואם תתחרט ותצטרף שוב? זה לא מחזיר את המצב לקדמותו. הצטרפות מחדש פותחת 60 חודשי ביטוח רצופים מההצטרפות לקרן. אירוע שנובע ממחלה, מתאונה או ממצב רפואי שהיו קיימים לפני ההצטרפות, ומתרחש בתקופה הזו, אינו מכוסה. של 60 חודשים, שבה אירוע שנובע מתאונה, ממחלה או ממצב רפואי שהיו קיימים לפני ההצטרפות אינו מכוסה. גם גיל הכיסוי נקבע מחדש, לפי הגיל בהפקדה הראשונה שאחרי המשיכה. במקצוע שבו פציעות הן חלק מהשגרה, זו חשיפה ממשית.
ויש גם את הפרישה עצמה. הקצבה נבנית מהצבירה ומשנות החיסכון, ומשיכה בגיל 51 מוחקת את רוב הבסיס בשנים הקריטיות. הכסף שיצא גם לא ייהנה מהפטור על קצבה בפרישה. ומאחר שעצמאים חייבים בחוק להמשיך להפקיד לפנסיה עד גיל 60, מיכל תצטרך להתחיל לבנות חיסכון מחדש, מצבירה של כמעט אפס.
של מי הכסף הזה?
כאן נמצאת הנקודה שבגללה כתבתי את המאמר. הכסף, הזכויות והכיסויים שייכים למיכל. היא זו שחותמת על בקשת המשיכה, הכסף משולם לחשבון בנק על שמה, והיא זו שתישא בתוצאות. זכויות העמית בקופה אינן ניתנות להעברה לאחר, ורשות שוק ההון הבהירה באפריל 2026 שהזכות למשוך היא של העמית בלבד, ופירטה איך הגופים המוסדיים מאמתים את זהותו ואת חשבון הבנק שלו.
החוק לא רואה בבעל רישיון פנסיוני פקיד ביצוע. הוא מחייב אותו לפעול לטובת הלקוח באמונה ובשקידה, לא להעדיף את ענייניו של אחר על פני טובתו, ולנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לשמור על ענייניו. החובות האלה חלות גם כשהלקוח עצמו מבקש פעולה שפוגעת בו, וגם כשמבקש אותה מישהו אחר בשמו.
מבחינתו, התפקיד שלי היה למלא טפסים. מבחינת החוק, התפקיד שלי הוא לפעול לטובתה.
לכן בירור הצרכים נעשה מול מיכל, על המטרות שלה ועל הסיכונים שלה. כשמי שמבקש את הכסף הוא גם מי שינהל אותו, נכון לקיים חלק מהשיחה איתה ביחידות. זו לא חשדנות כלפי בן הזוג. זו הדרך לשמוע מה היא עצמה רוצה.
ובמשיכה כזו, של יותר מ-50,000 ש"ח, בעל רישיון חייב להכין מסמך הנמקה מלא, גם כשהלקוח יזם את הבקשה. המסמך לא יכול להיות כללי. במקרה כזה הוא צריך לומר במפורש כמה מס ינוכה, אילו כיסויים יבוטלו, מה יקרה בהצטרפות מחדש ומהן החלופות. הנוסח המחייב שלו כולל אזהרה ברורה: משיכה לפני גיל הפרישה עלולה להקטין את הקצבה באופן משמעותי, או לבטל אותה, ולגרום להפסד של הטבות מס רבות.
בעל רישיון הוא לא צינור
השאלה כאן אינה אם קרן גידור היא השקעה טובה או רעה, אלא אם נכון לממן אותה מהחיסכון היחיד לפרישה, במחיר של 35% וביטול הביטוח.
הכסף שלה וההחלטה שלה. בעל רישיון אינו יכול למנוע ממנה למשוך, והיא רשאית לפנות ישירות לקרן. אבל הוא גם לא חייב לשמש צינור לפעולה שלדעתו פוגעת בה. מה שהוא כן חייב לעשות הוא לוודא שההחלטה מושכלת, ולהניח על השולחן דרכים להשיג את המטרה בלי לשרוף את רשת הביטחון.
ויש דרכים כאלה. אפשר לממן את ההשקעה ממקור אחר, כמו חסכונות נזילים, חיסכון לטווח בינוני. בדרך כלל אפשר למשוך ממנו לכל מטרה 6 שנים אחרי ההפקדה הראשונה, או 3 שנים למי שהגיע לגיל פרישה. שהגיעה למועד נזילות או חיסכון שאפשר למשוך ממנו בכל עת, בתשלום מס על הרווח.. אפשר לבדוק הלוואה מהגוף המנהל כנגד הצבירה, שבה החברות בקרן נמשכת, בתנאים שכל גוף קובע (ואם היא לא נפרעת, היתרה בקרן משמשת לפירעונה). אפשר להשקיע סכום מוגבל, שמוכנים מראש להפסיד, ולא מכספי הפנסיה. וגם מי שרוצה לשנות את רמת הסיכון לא חייבת לצאת מהקרן: בתוך קרן הפנסיה יש מסלולי השקעה ברמות סיכון שונות, ואפשר לבחון אותם בלי מס ובלי לאבד כיסויים.
אם אחרי כל זה היא עדיין בוחרת למשוך, זו זכותה. ההבדל הוא שזו תהיה החלטה שלה, מושכלת ומתועדת, ולא פעולה טכנית שמישהו אחר ביקש בשמה.
מה מיכל החליטה בסוף? זה כבר הסיפור שלה.
